נגד הזרם

הליכה נגד הזרם ומחוץ לעדר אומנם קשה הרבה יותר אבל הופכת אותך לייחודי. זה בדיוק מה שמנסה ה-FJ  הצהוב לעשות, אבל לא רק ... על טויוטה אחת שהיא הכל חוץ מאפורה 
 
בניגוד לעולם הגדול שם המגוון בכל תחום רחב מאוד, אנחנו הישראלים אוהבים את מה שכל שאר הישראלים אוהבים. אם ניקח את זה לעולם הרכב אז אנחנו אוהבים את המשפחתית שלנו בנפח 1.6 ליטר, אוטומט ורצוי שתהיה עם תא מטען נפרד ותוצרת יפן. גם בזירת הראלי רייד המקומית אין הדבר שונה,כמעט כל רכבי המירוץ הם תוצרת מיצובישי) לרוב פאג'רו( או לפחות משתמשים ברכיבים רבים של היצרן וזה שוב בניגוד גמור למגוון רכבי המירוץ בכל תחרות על כל נקודה אחרת בגלובוס. על כן אין זה מפתיע ש– FJ צהוב ומוכן למירוצים ימשוך תשומת לב רבה בביצה המקומית, ואחרי שהשאיר עלי לא מעט אבק בראלי חוצה ישראל האחרון ועוד יותר סקרנות, קבעתי להיפגש עם הצוות 'גל-שבב'החדש כדי לקבל טעימה מהחיה הנדירה וגם כדי להבין איך ולמה הולכים נגד הזרם.
 
פורולוג
 
טויוטה FJ קרוזר כבש לא מעט לבבות ברחבי העולם ובארה"ב בעיקר, הכלי הוצג כחלק מתנועת הרטרו, כמחווה ל- FJ40 המיתולוגי. בארץ הוא היה מהראשונים להתחיל את שיטפון היבוא האישי המאסיבי וכמה מאות אקזמפלרים מסתובבים כאן. שניים מהם נמצאים בבעלות דודי עמר )אחד כפרייבט והשני הוא הצהוב המככב כאן( החובב, שלא לומר מעריץ, את החברה היפנית ומתנייד שנים רבות על גבי רכבי השטח שלה. דודי וחברו הטוב אודי פורת החליטו אחרי שנים רבות של טיולים בשטח, "שמדגדג" להם להשתדרג ולהיכנס לתחום תחרויות הראלי, אחרי כמה ניסיונות לא כל כך מוצלחים בפולאריס rzr החליטו שלא באו למשחק ילדים, והם רוצים להיות באחת הקטגוריות הבכירות. לדודי ואודי לא היה ספק באיזה רכב הם מעוניינים להתחרות, אבל אני מקשה עליהם ושואל למה בכל זאת טויוטה fg  רכב שמבוסס על לנד-קרוזר הקודם ובבסיסו )סרן חי ושלדת סולם( מתאים פחות למירוצי ראלי. התשובה שלהם מאוד החלטית; "אנחנו מאוד אוהבים את ה– FJ ומחוברים אליו, מנוע הבנזין שלו הרבה יותר חי מהדיזל של הפג'רו ומעל הכל הוא בולט בים המיצובישים שכבר אי אפשר להבדיל בניהם". אם לומר את האמת, לפחות בנוגע לתשומת הלב הם צודקים כי ה– FJ הזה נראה טוב והוא בולט בשטח כמו שאוהד הפועל יבלוט ביציע של מכבי בדרבי בבלומפילד... וזה אולי הדבר החשוב ביותר שכן רכבי מירוץ הם כרזת פרסומת על גלגלים, אבל האם הוא נוסע כמו שהוא נראה? את זה בדיוק באנו לבדוק.
 
בדיקות טכניות 
 
רגע לפני שמתחיל האקשן נספר קצת על הכלי עצמו. מדובר ב– FJ ממודל  2007 שבעליו הקודמים שמר עליו ברמות חולניות) וכמעט התעלף כשראה את ה– FJ המפורק לגורמים בתהליך הבנייה(, לכלי מנוע בנזין V6 בנפח 4.0 ליטר ותיבת הילוכים אוטומטית בן חמישה יחסים. נקי ומצוחצח הוכנס העולל לסדנת רמות בבת ים שם התחיל טיפול השורש בניצוחו של חזי בצלאל. הפלסטיקה הלא חיונית והמושבים האחוריים הושלכו וכלוב בטיחות ייחודי לרכב המאושר על פי תקני ה– FIA והטכניון הותקן. הקפיצים ובולמי הזעזועים המקוריים הוחלפו ביחידות של פוקס על התושבות המקוריות, כאשר בולם זעזועים נוסף על תושבות חדשות בכל פינה מסייע בנטל העבודה. כל הבולמים מקוררים על ידי מיכל חנקן. מיכל דלק נוסף בן 70 ליטרים הותקן מאחורי הסרן האחורי, מה שמאפשר להם טווח נסיעה נורמאלי בהתחשב במנוע הצמא וגם מוריד את מרכז הכובד ביחס לאפשרות התקנה שלו בתוך המרכב כמו מרבית רכבי המירוץ. יחידת הכוח כאן היא קצת יותר נמרצת בסיוע של תוכנת ניהול שונה, פילטר אוויר וסעפת פליטה פתוחים. כל הקטלוג של ספארקו נרכש גם כן; כיסאות באקט עם חגורות בעלות 5 נקודות, הגה, קסדות, מערכת קשר וגם חליפות מירוץ ונעליים כמו שאתם רואים בתמונות. מחשב ניווט ושני מכשירי GPS משלימים את הציוד בקוקפיט וגם גאדג'ט נחמד בדמות מפסקים למגבים ולצופר בשליטת הנהג.
 
אקשן
 
ועכשיו הזמן לתת קצת בגז. ראשון עולה להגה דודי שמכיר את המכונה טוב יותר ממני ואני מתיישב לצידו, מה שמקל עלי את תהליך ההיכרות היותר מסובך כאן אך על זאת בהמשך. מה שמרשים כבר בקטע המנהלתי הוא השקט בתא הנוסעים וההרגשה כאילו הכל בנוי כיחידה אחת למרות שכל החלקים פורקו והורכבו פעמים רבות, עדות לאיכות העבודה המשובחת כשרק סאונד המנוע האגרסיבי יותר מעיד על כך שאנחנו לא ב– FJ סטנדרטי. אנחנו יורדים לשטח בתל צפית, מגרש מחשקים נהדר לבחינת רכב מירוץ עם פניות מכל סוג ומין, באמפים וגם ישורות המאפשרות למנוע למתוח את איבריו. דודי נוהג חלק ושומר על הרכב, החלקות קטנות בכניסה לפניות אבל הוא לא לוחץ למקסימום. הסיבה כך מתברר, שזו הנסיעה הראשונה של הקרוזר בתצורתו הסופית והוא עדיין בתהליך של לימוד הרכב. יכולת הספיגה של המיתלים מרשימה למדי והם מעלימים ביעילות את כל החריצים שרכב סטנדרטי היה נשבר בהם לחתיכות. דודי מפנה לי את מושב הנהג ואני יוצא לדרך. לא צריך יותר מכמה מטרים בכדי להבין שתיבת הילוכים ידנית תהיה הרבה יותר נכונה כאן ולמרות שההאצה קדימה היא בסדר גמור, תיבה ידנית הייתה מנצלת את כוח המנוע ביעילות רבה יותר. כבר בפניות הראשונות ברור לגמרי שצריך הרבה ניסיון על הקרוזר כדי לנהוג אותו מהר. בסיס גלגלים קצר, יחד עם סרן חי מאחור והגה מעורפל מקשים עלי להתחבר לקרוזר )בניגוד לפורסטר טורבו של יובל מלמד או הפאג'רו של רועי שפירא שנבחנו כאן בעבר(ולנהוג אותו על המגבלות. הזנב מחליק מאוד מהר תחת בלימה וצריך להיות מוכן לתקן, אך ההגה המעורפל מקשה על כך, וכן זוויות הגלגול שהינן קצת יותר ממה שציפיתי. תיבת ההילוכים האוטומטית מקשה עוד יותר על החזרת הזנב למקום מכיוון שהיא מעמעמת את העברת הכוח לגלגלים כך שלעיתים נגרם תת היגוי תחת האצה ולעיתים היגוי יתר. אבל שלא תבינו לא נכון, אודי שישב לידי הקריא לי נתוני מהירות ואלה לא היו נמוכים מרכבי מירוץ אחרים אותם בחנו פה. בפועל אני כלל לא בטוח שנהג, שיתאמן ויכיר היטב את הקרוזר יהיה מהיר בהרבה על גבי פאג'רו t2, אבל אם זו הפעם הראשונה נראה שעם המיצובישי יהיה הרבה יותר קל לנהוג מהר כבר בהתחלה. מה שמרשים בעיקר היא היכולת לגהץ את פני הדרך וגם לחזור לנחיתה, מקפיצות בגובה רב, ברכות מרשימה כאילו לא קרה כלום. הוא עושה זאת פעם אחרי פעם וללא שום מחאה גם הרבה אחרי שאיתמר קיפל את ציוד הצילום בחזרה לרכב הליווי...
 
קו הסיום 
 
ראשית בתחום הספורט המוטורי המאוד מצומצם בארץ יש לברך על כל צוות חדש שמצטרף. המטרה העיקרית שבגינה בחר הצוות דווקא ב– FJקרוזר - לכידת אור הזרקורים - תושג ללא ספק. אבל רכב מירוץ לא נמדד רק בכמה זמן מסך הוא מקבל, אלא בעיקר מתי הוא מגיע לקו הסיום.היכולות של הקרוזר הזה שנבנה ברמה גבוהה אינה נחותה ממיטב הרכבים בקטגוריה. אחרי יום במחיצתו זה ברור שעם מספיק אימונים של הצוות על הרכב אנחנו נראה אותם פעמים רבות על הפודיום.

כתב: ניר בן זקן | צילום: איתמר רותם
פורסם במגזין הגה