נהג צעיר במשפחה

נכנסנו לרכב, לקראת ארוחת ערב שגרתית בבית משפחת אישתי שתחיה. אנו גרים במושב ולכן הנסיעה לבית משפחה אינה ארוכה , ילדינו "מתוכנתים" כך שבכל פעם שנכנסים לרכב נחגרים בחגורות בטיחות ולא משנה לאן נוסעים.

כל אחד מאיתנו מכיר את הסיטואציה של נסיעה ברכב עם אחד מהמכרים שלנו – אח, אחות, אבא, אמא חבר, חברה או מי שלא יהיה. מטרת הנסיעה ממש לא משנה וגם לא היעד. זה יכול להיות קפיצה לביקור של חבר שגר במרחק מספר רחובות מאיתנו, נסיעה לביה"ס בבוקר, מסע לאירוע משפחתי בצפון או סתם נסיעה עם החבר'ה לטיול מגניב בנגב כולנו יודעים שבכל נסיעה אבל בכל נסיעה יש צורך בחגורת בטיחות. ואני שעברתי תאונת דרכים לא פשוטה, משתדל עוד יותר לשמור על כלל בסיסי זה וידידיי יעידו עלי, שאני מהמחמירים בחוקי הכביש.

אבל..כאשר אנו חושבים על עתיד משפחתנו, וכמה אנרגיה אנחנו משקיעים בלגדל ולחנך את ילדינו, אחד הרגעים היותר מפחידים הינו הרגע בו הילד שואל (דורש..) אפשר לקבל את המפתחות של הרכב??

טוב, אז סוף סוף הילד שלי גדול, סיים את לימודי הנהיגה ו"מוכשר" לעלות על הכביש. אז למה בכל זאת מתהפכת לי הבטן??? מהיכן הרגשת חוסר הביטחון הזו שאופפת אותי? מה יכול להיות שאני לא סומך עליו?? אבל זה הילד שלי!!!

אני מתחיל לגלגל במוחי כיצד כל זה התחיל...

הבן משוטט באתרי האינטרנט בכדי למצוא מורה לנהיגה, שנחשב ולבסוף הוא מוצא עצמו לומד עם מורה לנהיגה שלמד איתך ביסודי. לאחר מספר חודשים(במקרה הטוב) וכמות שאינה מספקת של שיעורי נהיגה ומבחן תאוריתי, הבן הקטן מקבל תאריך לטסט, בחינה מעשית בנהיגה.

לא עוברים כמה רגעים לאחר קבלת הרשיון הבן שעד לפני ימים היה מבקש טרמפ לערבי כיתה ומסיבות חברים, מבקש את מפתחות הרכב .פניו קורנות מאושר מעצם הרעיון שעוד רגע המפתחות, ואילו אני מסתובב בחוסר נוחות, איך אתן לו לצאת לכבישים הכ"כ מסוכנים. אני בטוח שלא מעט הורים נתקלו באותה הרגשת חוסר אונים.

משרד התחבורה, שכנראה גם שם יושבים כמה הורים מודאגים, יצא בהצעת חוק המחייבת ליווי של נהג צעיר ע"י נהג בוגר לתקופה של שלושה חודשים.

וכך אנו מוצאים את הילד שלנו ברוב הזמן מלווה בחברו שסיים את שיעורי הנהיגה כחצי שנה לפניו, והפך למורה הפרטי שלו.כל נסיעה ברכב היא דבר חדש. כל תנועה בכביש מציבה בפנינו תנאי נהיגה שונים לחלוטין, החל מעומס התנועה הסובב אותנו שיכול להתבטא בכביש ריק לחלוטין ממכוניות או להיפך- פקק ארוך שאינו נגמר, מספר הנתיבים שמשתנה לאורך הדרך, כביש בין עירוני מואר לעומת דרך צדדית חשוכה ומפותלת, מהירויות הנסיעה המותרות שמשתנות, סוג ואיכות הכביש, שיפוע, שוליים הולכי רגל ועוד ועוד... על כל זה הילד הקטן שלנו יהיה מסוגל התגבר ולשלוט בכוחות המופעלים בשעת הנסיעה, האם באמת בשעורי הנהיגה לומדים לשלוט על הרכב ו"כוחותיו"??

אז חישבו על זה!!!!!

כתב: חזי בצלאל